האם ניתן לשפר את יכולת הריצה ?

האם ניתן לשפר את היכולת הספורטיבית בכלל ואת יכולת הריצה בפרט והאם זה נכון לכל גיל.

היכולת הגופנית של האדם משתנה בהתאם לגילו ,זה נכון לכל תכונותיו של האדם ליכולת החשיבה הלמידה, הרבייה שלו וליכולות נוספות ,היכולת הגופנית גם היא נתונה לתופעה זו וקיים הבדל בין ענפי הספורט לגיל הביולוגי בו הייצור האנושי יגיע לשיאו.

היכולת הגופנית מתוארת בגרף באופן כללי ,גרף "פעמון" מיום הלידה יש עליה ושיפור עד גיל מסוים וא"כ דעיכה עם הגיל.

דוגמא: גרף של 11400 שחיינים במרחקים של 100כחול 400 אדום

הגרף מראה שהיכולת שיא של האדם בשחייה 100 הוא קצר שנים לעומת

מקצה ה400 מטר ,למעשה זה נכון לרוב מקצועות הספורט

ככל שהמקצה יהיה ארוך יותר וסיבולתי יותר ניתן יהיה לקבל

יותר שנות שיא בענף זה או נדידה לגיל בוגר יותר .

קיים הבדל בין העולם המקצועני תחרותי לעולם החובבני, בעולם התחרותי למעשה מגדלים את הספורטאי מילדות בהתאמה כך שהוא יגיע לשיאו הספורטיבי בהתאם לשיאו הביולוגי וכך יוצא שספורטאי מקצועי יממש בגיל צעיר את שיאו ואט אט יכולותיו ירדו עם השנים עד שיפרוש מהענף או יעבור לענף למרחקים ארוכים יותר (סיבולת) שם יוכל עדיין לשפר ולבטא את יכולותיו .

נתייחס לעולם הריצה החובבני , רוב אוכלוסיית הרצים החובבים מגיעים לעולם הריצה בגיל מאוחר יחסית, סוף שנות השלושים, פתאום קם אדם שמרגיש לא בכושר כמו פעם, בנוסף נוספו לו כמה קילו גרמים והוא חש שאינו יכול לבצע פעולות מאומצות כבעבר, למעשה הרץ החובבן פסח על שנות השיא והבנייה הנכונה ובגיל בו יש ירידת יכולת הוא מתחיל לרוץ .

כמובן שעצם הנעת הגוף והכנסתו לעולם הריצה בכל גיל זה בריא ומבורך ויש בפעילות זו את היתרונות העצומים שעולם הריצה מביאה עימה למתאמן.

נשאלת השאלה היכן אותו מתאמן חובבן ממוקם ביחס למיצוי היכולת האישית שלו ביחס לגילו ?

התשובה לרוב היא רחוק. 

רוב הרצים יגמעו מרחקים רבים ויתמכרו למרחק ויראו בו כניצחון האישי שלהם על היכולת של כלל האוכלוסייה, זה בריא זה ממלא, זה מעצים את המסוגלות האישית וזה חשוב, רובנו נשאבים לריצה הנוחה לנו "אזור הנוחות", מה שירחיק אותנו מהגעה לאזורי היכולת שאנו מסוגלים להם .

אם נציין לרץ חובב שהוא יכול להשתפר לרוב הוא יגיב "בגילי?" או "אומר תודה שאני רץ בגילי" התשובות האלו נובעות לרוב מכך שרובנו לא באמת מאמינים שניתן להשתפר וחושבים שככל שהזמן עובר היכולת שלנו נסוגה (שזה נכון למתאמן מקצועי).

בנוסף קיים פחד, חשש שהוא למעשה מעטפת ההגנה בכל דבר וזה נכון גם לעולם הריצה, הפחד יוצר מרחק בין היכולת האישית הנוכחית ליכולת שאליה אני יכול להגיע שלרוב אינני יודע היכן היא, הפחד ימצא תירוצים וישכנע אותנו שאנחנו לא מסוגלים, הפחד יחליש אותנו ויגרור אותנו למקום בטוח לאזור נוח.

נראה בגרף: הגרף העליון מציין את היכולת שהאדם יכול להגיע אליה ביחס לגילו והגרף התחתון מציין את הרץ החובב שמתחיל לרוץ בגיל 35 ..(המספרים להמחשה בלבד).

גדי לגשר על הפער בין הפוטנציאל של הרץ לבין היכולת שהוא נמצא בה ,קודם צריך לשאול האם אותו רץ מוכן לכך, מדובר בהשקעה של זמן והרבה זיעה, לא כל אחד בחר לרוץ כדי לרוץ מהר הוא לשפר את היכולת האישית שלו, יש עוד מגוון רחב של סיבות לאדם כדי לרוץ וליהנות מעולם הריצה .

לאחר שהרץ בוחר לנסות לשפר את היכולת, מכאן מתחילה למעשה עבודה שהיא פיזית ומנטאלית ,בפן המנטאלי ראשית עליו להכיר שיש פער ויש ביכולתו לגשר עליו בצד הפיזי יש לסמן את היעד הריאלי הקרוב לפעול על בסיס תוכנית אימונים מסודרת, מעקב על מדדיי הריצה, משמעת אימונים התמדה, עבודה על פי סרגל מאמצים בדגש באימוני איכות שמגרים את היכולות הגוף, עומס מבוקר.

לסיכום:

קיים פער עצום בין היכולת שאליה ניתן לשאוף ולהגיע לעומת היכולת שאליה מגיעים רוב הרצים החובבים, הסיבות העיקריות לכך הינם:

• הרצון
• צורת האימון
• המוכנות להשקיע

אז אם יש לכם את שלושת הפרמטרים האלו נשאר לכם רק  להאמין שיש לכם הרבה מה לשפר ואתם רחוקים מהפוטנציאל הגלום בכם .

תאמינו תתמידו תשקיעו תגיעו